מכתב גלוי לאהוד א' ולאהוד ב' 

אדוני ראש הממשלה מר אהוד אולמרט,
אדוני שר הביטחון מר אהוד ברק,

האמת היא, שאינני יודע מאיפה להתחיל בבלגן שנוצר. בארץ מוקפת אויבים, סליחה על ההגדרה - מוקפת חיות אדם, שהרי אין מה להשוות בין אויב במובנו הקלאסי, לאויב מסוג החמס והחיזבאללה מבית מדרשו של איראן והעולם האיסלמי הרדיקאלי. אעפ"כ ובכל זאת האמנתי ונתתי "צ'אנס" - כלשון הברנז'ה, שמא יצא משהו מהשיחות המתקיימות עם הפלשתינים בראשותו של אבו מאזן. האמנתי, ולא עוד! שלא אובן לא נכון, לא שהאמנתי שאבו מאזן יביא את השלום - שהרי אינו שולט כלל בשטח, והרי הוא כמלך ללא עם, וכל שיחות השלום עמו בעיניי היו והינן בגדר שיחות סרק - כי אם האמנתי שמא בצד הפלשתיני ישנו מנהיג מאן דהו שהוא בגדר "שפוי" - שעדיין ניתן יהיה לקיים איתו דיאלוג כלשהו, האמנתי, ולא עוד! כי מנהיג האומר כי "דרך המאבק המזוין לא ננטשה והיא בגדר אופציה..." - בעיניי אינו מנהיג של שלום. הוא טרוריסט! נקודה.
אדונים יקרים! כאישים היושבים על הגה המדינה, נדמה, כי אתם מנותקים מהמצב הקיים בשטח. לפעמים אני שואל את עצמי, "עד כמה מנהיגנו - האחראים על גורלנו היום-יומי, הינם לקויים בעיוורון"?! - שהרי, איזו מדינה הייתה נשארת עם ידיים שלובות (כן, אין למצב הקיים הגדרה אחרת) במשך כל כך הרבה זמן, מול האיום היום יומי לתושביה, בשדרות, וכעת לאשקלון, ואולי (כנראה) מחר לאשדוד? אני בטוח שלא הייתם יושבים כך, אילולא היו הגרדים והקסמים נופלים חלילה ליד ביתכם , בתל אביב וירושלים... אז מה ההבדל? וכי תושבי שדרות הם סוג ג', אולי ד'? ואם כבר צה"ל כבר עושה מעשה, כפי שהחלו במבצע הממוקד מהשבוע האחרון ויש מומנטום, למה לא להכות עד הסוף? תאמרו לי, "אתה אינך יודע את כל מכלול השיקולים...". תשובה זולה מידי בעיניי. ואני שואל: עד כדי כך טחו עיניכם מלראות, שאינכם רואים כי אין לנו פרטנר?! תראו מה קורה עם ערביי ישראל, איזה הפגנות של תמיכה בחמס ובקסמים על אזרחי שדרות ואשקלון? מכל מקום אפשרי, ועוד בתמיכה ישראלית! ראו את ההפגנה של ערבים סטודנטים באישור הנהלת אוניברסיטה העברית!
במצב הקיים, תודה ליושב במרומים שנשארנו שפויים, שהרי אנו מאבדים את עצמנו לדעת. זה המצב לצערנו. אין חזון ואין מנהיגות.
הפיתרון היחיד לרגע זה (של מלחמה), היא מלחמה כמו במלחמה - מלחמה שערה. מבלי לסכן את חיילינו היקרים מפז. פשוט, להודיע לתושבי עזה באתרים שמהם משוגרים הגרדים והקסמים - כי ניתן להם 24 שעות לצאת מביתם בשלום. לאחר מכן כל תוצאה היא על אחריותם. זוהי זכותנו וחובתנו לרסס כל חלקה שממנה משוגרים הטילים, להכות בהם מכה ניצחת ובלי חשבון. רק כך נחזיר את ההרתעה לאויבינו, כאשר נוציא את הפוטנציאל שיש בנו, במעשים ולא בדיבורים. הרתעה שייתן להם להבין, כי לא שווה להם לפעול נגדנו.
אדוני שר הביטחון, הערכה רבה לי אליך. הייתי מאלה שצידדו בך כמר ביטחון בשעה קשה זו. כי מי אנחנו מול עיטורי הגבורה המיוחדים שעליך. האמנתי בך שאתה האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. מקווה שלא התבדיתי. כי במקום לפעול כמר ביטחון, התחלת לזרוק ספינים מיותרים ומטופשים (ראה לדוגמא ערך מתן דחייה לבחורי הישיבה. שגיאה מכל בחינה ובוודאי מבחינה פוליטית).
הגיע הזמן אדוני, שתעשה את מה שאתה יודע הכי טוב לעשות. שתתן לצה"ל לפעול במידה הראויה בשעה זו, ובלי חשבון.
ייאמר מיד: כי חובתכם אדונים יקרים, היא חובה עם אחראיות עצומה. עליכם להוביל ולא להיות מובלים. יש לכם להכין "חזון ואסטרטגיה ביטחונית", לכל מצב ולכל תרחיש. אולי אלה קיימים. לצערי אינם מיושמים. חבל, כי אתם יכולים להרשות לעצמכם לשחק במגרשים אחרים, אבל לא כאשר מדובר בחיי אדם. כאן זה רציני מידי. חיי אדם אינו משחק! זה מה שאתם עושים אדונים יקרים שלי, כאשר אתם הולכים להרפתקה של "שלום" והפסקת אש, בכדי שהחמס יתחמשו עוד ועוד - עד שהטילים יגיעו סמוך לביתכם. אולי אז תתעוררו מאשלייתכם. אבל לכל הדעות יהיה זה מאוחר. מאוחר מידי.
במשחק הזה אסור לכם לתת יד ויש לכם לעמוד בגאון מול כל לחץ חיצוני (אמריקאי ומצרי...), כמו על מול איום קיומי. והרי מדובר באיום קיומי.
צר לי לומר לכם, אבל העם כבר לא מאמין בכם. לקראת ההינתקות (שהייתה השגיאה הגדולה בתולדות המדינה, לצד השגיאה של תהליך אוסלו) אמר ראש הממשלה אריק שרון: כי "לאחר ההינתקות אם יעזו לפגוע בנו - נמחק את עזה מהמפה". איפה ההבטחה הזאת לאור המציאות העגומה בת ימינו?
האם לאור כל זאת, יאמר מישהו מדוע ישראל עומדת במקום הראשון בטבלת בריחת המוחות במדד העולמי? ומדוע אנשים מרכזיים ובראשם אנשי עסקים דגולים (לא, זה לא רק מר לב לבייב הדגול, רבים כמוהו היו וישנם שברחו לנו ב - 30 שנים האחרונות, אלה שיכלו לכלכל אלפי בתי אב בישראל), מצאו את עצמם פזורים על פני הגלובוס עם מאות רבות של מיליארדי דולרים. רק לא בישראל!
אנא אדונים יקרים, רדו מאשליות. נקעה נפשנו ממראות הזוועה של פיגועי התופת. סך הכל, חפצי חיים אנחנו. אנא, עשו יותר, ודברו פחות. תפנימו שמדובר במלחמה על עצם קיומינו. לא יעזור כלום. אם תדחקו את המצב, יהיה זה "המחר האיום, מול האתמול הפחות גרוע". תפעלו, תפעלו כהוגן וכנדרש מכם. אחרת, תסיקו מסקנות ותחזירו את המנדט בהקדם, לבחירת העם.